I'M BACK! #NYFW

איף איי קן מייק איט דר ייל מייק איט אניוור
זה השיר שהתנגן לי בראש כל השבועיים האחרונים האלה בניו יורק
לפעמים זה היה עם חצוצרות ותופים עד שכמעט ורקדתי את דרכי
ולפעמים בסאונד עמום של בר קטן ומלא עשן לצלילי פסנתר בטון נוגה שקודנט מייק איט טרו דה דיי
עיר שהיא מאיץ חלקיקים , כמו שחבר שלי תאר אותה, כל כוחות החיים . דינמיקה בין אנשים.
כמו התחושה סביב שולחן פוקר רק עם מיליוני משתתפים.
לכולם חלומות, רצונות, פחדים, כעסים
וכך האנרגיות של כולם מתרוצצות להן בתוך המבוך העירוני הזה ומצד אחד מאפשרות לך לשמוע את כל הרגשות האלה בקול בהיר וחד ולהתחבר לעצמך . ומצד שני ( ובהבדלים של יום ) לטלטל אותך למלא את הראש ברעש ולשבש בך את התדר הנכון.
כמישהי שחיה תמיד בתחושה של מסע חוייתי ,עמוס משתתפים ומיקרים שנרקמים לכדי עלילה לבחירתי . היו ימים שהרגשתי בהיי מוחלט וכאלה שהרגשתי אבודה לחלוטין. שורה תחתונה היא שלמרות ובזכות העליות והמורדות אלה היו שבועיים בלתי נשכחים .
והנה תקציר
יום ראשון החלפתי מזוודה עם דוס. יום שני איבדתי את הארנק – אלף דולר במזומן אשראי והכל. הלכתי  לראות רופא בגלל תגובה אלרגית קיצונית לחתול. נפצעתי מנעליים חדשות . ירד עלי גשם זלעפות בדיוק כשיצאתי לתצוגה של אלכסנדר וונג כולי מסודרת ,מסורקת, נרגשת ועל עקבים גבוהים מאוד..
אבל – הלכתי לתצוגה של אלכסנדר וונג!  ושל מארק ג׳ייקובס! ושל עוד חברים שלהם וזה היה כמו שחלמתי ויותר. והייתי חלק מכל הנוצץ הזוהר והשיק שיש לעולם הפנטזיה הזה להציע . והשמש זרחה רוב הזמן בזוית כל כך פוטוגנית וקסומה . ובלילה גשום אחר, התמסרתי אליו ורקדתי רטובה כולי בטירוף במסיבת רחוב הכי מגניבה שהייתי בה . פגשתי אנשים מרתקים ומגוונים . אפילו פגשתי את המוזה וההשראה המיקצועית שלי ואכלתי איתו אוייסטרים שעלו רק 3 דולר לאחד (!!!).  חציתי את ברוקלין ברידג׳ ואת הארלם ברידג׳ ברגל כשהרוח בשיערי ושיר בליבי ועכשיו אני כאן עם אהובי מישפחתי הקטנה .
ברת מזל אני 🙂

F